Shvi'ite
Daf 28a
הַמְּשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וְהָלַךְ וּמְכָרָהּ. רִבִי אָחָא אָמַר מְכוּרָה לְשָׁעָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵינָהּ מְכוּרָה לְשָׁעָה. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי מִן הָדָא שׁוֹר מָצוּי הוּא לְהַבְרִיחוֹ. שָׂדֶה אֵינוֹ מָצוּי לְהַבְרִיחָהּ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה מְכוּרָה לְבַעַל זְרוֹעַ. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָה מְצוּיִן הֵן 28a בַּעֲלֵי זְרוֹעַ לִיפּוֹל.
Traduction
– Si quelqu’un donne en caution son champ à son prochain et qu’ensuite il le vend à un autre, cette vente a une valeur momentanée, selon R. Aha (et, jusqu’à la réclamation du créancier, l’acquéreur peut consommer les fruits); selon R. Yossé, la vente n’a même pas de valeur momentanée (le champ étant hypothéqué à un autre, les fruits restent au vendeur). L’opinion de R. Yossé est fondée sur ceci: lorsqu’on vend un bœuf déjà hypothéqué, la vente est légale, parce que l’on peut supposer le cas où l’on fait échapper le bœuf des mains du créancier; tandis que cette hypothèse n’est pas admissible pour le champ. -Ne peut-on pas supposer que le champ a été vendu à un homme au bras robuste, capable d’enlever par force au créancier les produits du champ (comme cela se passerait pour le bœuf)? -Non, dit R. Judan père de R. Matna, le créancier sachant que cet homme est susceptible de tomber un jour ou l’autre, ne renonce pas à l’hypothèque (donc, la vente est nulle).
Pnei Moshe non traduit
מכורה לשעה. כלומר אם היה המכר לשעה שהוא עד זמן שיבא הב''ח לטרוף כשלא ימצא נכסים בנ''ח ה''ז מכורה:
ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה. כדמייתי ליה סייעתא דחייליה דר' יוסי מן הדא דמחלקינן בין שורו לשדה שאם עשה שורו אפותיקי ומכרו אין הבע''ח יכול לגבות ממנו כדקאמר טעמא לפי שהשור מצוי הוא להבריחו ולמכרו בצנעא והואיל ואין לו קול אין הב''ח טורף מהלוקח אבל שדה אינו מצוי להבריחה ויש לה קול שנעשית אפותיקי לב''ח ולא היה לו להלוקח ללקחה ולפיכך הב''ח טורפה מהלוקח וס''ל לר' יוסי דמכיון שכן הוא אינה מכורה כלל ואפי' לשעה ויכול להחזיר מהמקח:
הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע. שהלוקח הוא אלם והב''ח מתייאש ממנה לפי שלא יכול להוציא מתחת יד האלם הזה ואמאי לא נימא בזה דמיהת מכורה לשעה היא:
מצוין הן בעלי זרוע ליפול. ולעולם אין הב''ח מתייאש ממנה שמצפה הוא שעתיד האלם הזה ליפול ויטרוף אותה:
תַּנֵּי הַכּוֹתֵב שָׂדֶה אֻפּוֹתֵיקֵי לְאִשָּׁה בִּכְתוּבָתָהּ וּלְבַעַל חוֹב בְּחוֹבוֹ מְכָרָהּ הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה וְהַלּוֹקֵחַ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאָמַר לָהּ יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן מִזּוֹ. מַה פְלִיגִין בִּשֶׁאָמַר לָהּ לֹא יְהֵא לָךְ פֵּירָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ.
Traduction
On a enseigné: dans un douaire on engage son champ par hypothèque à sa femme, ou à un créancier pour sa dette, et qu’ensuite on le vende, cette vente est effective, et l’acquéreur devra prendre ses précautions au préalable (c’est à lui que le créancier aura recours en cas de non paiement); or, comment R. Yossé dit-il que la vente n’a pas de valeur? Il se peut que la Mishna parle du cas où l’on a promis à la femme de la payer par les revenus de ce champ (sans faire de désignation précise). Or, la discussion n’a lieu qu’au cas où la désignation a été formelle et où elle est avisée qu’elle n’aura pas d’autres revenus (en ce cas, la vente est nulle).
Pnei Moshe non traduit
והלוקח יחוש לעצמו. שאם ימות הבעל או יגרשנה תטרוף האשה וכן הב''ח אם לא ימצאו לגבות משאר נכסים:
מתניתא. וקאמר הש''ס דלא תקשי מהאי ברייתא לר' יוסי דאמר אינה מכורה לשעה וזה ר' יוסי אמורא הוא דפליג עם ר' אחא והא תנינן בהדיא הרי זה מכורה כל זמן שאינן באין לטרוף אותה והלכך מפרש דהאי ברייתא מיירי בשאמר לה יהא לך פרעון מזו דזהו אפותיקי סתם אבל לא בשעשאה אפותיקי מפורש:
מה פליגין ובמה פליגין. ר' אחא ור' יוסי בשאמר לה בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזו דמכיון שעשאה אפותיקי מפורש ס''ל לר' יוסי דאינה מכורה אפי' לשעה מטעמא דאפותיקי מפורש אין הלוקח יכול לסלק ואפילו בדמים הלכך לא הוי ליה מכר כלל:
רַב אָמַר פְּגָמָהּ וְלֹא זְקָפָהּ זְקָפָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פְגָמָהּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא עַד שֶׁתִּפְגּוֹם וְתִזְקוֹף.
Traduction
Selon Rav, si la femme a ébréché le douaire en réclamant une partie, sans faire valoir cet acte pour contracter un emprunt, ou si elle a contracté un emprunt sans ébrécher le douaire, son opération constitue une créance prorogée par la fin de 7e année; selon R. Hiya, ces 2 conditions sont exigibles pour la prorogation.
Pnei Moshe non traduit
רב אמר פגמה לא זקפה. השתא מהדר הש''ס לדינא דמתני' דהשמט' השביעית ואיידי דהאי דינא מייתי לעיל דין דאפותיקי בכתובת אשה ולבע''ח וקאמר דבכתובת אשה דקיי''ל אין השביעית משמטתה ואמר רב דאם פגמה שקיבלה ממנו המקצת ואפי' לא זקפה עליו במלוה וכן אם זקפה אע''פ שלא פגמה הויא כשאר החוב והשביעית משמטתה:
תני ר' חייא. ופליגא על רב דעד שתפגום ותזקוף דהכי תני לה בתוספתא (פ''ח) כתובת אשה פגמה וזקפה הרי זו משמטת פגמה ולא זקפה זקפה ולא פגמה ה''ז אינה משמטת:
וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקִּיף לוֹ פַּעַם שְׁנִייָה נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא בְּמָמוֹן שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְרָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת וְלֹא נָתַן נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה.
Traduction
Comment se fait-il que les comptes de commerce pour marchandises achetées sont ajournés s’ils sont considérés comme prêts? Est-ce qu’à cause du compte nouveau le premier devient un prêt, selon R. Juda? R. Eliézer répond (comme il est dit au § suivant): conformément à cet avis de R. Juda, on admet la prorogation de la dette en cas de dépècement d’une vache que l’on a égorgée le jour du nouvel-an de la 8e année (Comme on a servi la même personne une seconde fois, le 1er compte constitue un prêt). -Mais comment est-ce admissible qu’il y a un prêt, puisqu’en ce jour de nouvel-an on ne peut pas réclamer de l’argent pour le premier paiement dû? -R. Aha au nom de R. Zeira répond: puisque l’on juge l’acquéreur digne de foi pour une seconde livraison, le vendeur a agi comme s’il avait réclamé le premier paiement, qu’il aurait pu recevoir; or, comme le montant dû n’a pas été payé, la première dette est un prêt, et dès lors elle est prorogée.
Pnei Moshe non traduit
ומפני שהוא מקיף לו וכו'. אר' יהודה דמתניתין פריך דקאמר בהקפת חנות הראשון ראשון משמט ומאי טעמא וכי מפני שהוא מקיף לו עוד פעם שניה נעשית הראשונה מלוה:
א''ר אלעזר דר' יודה היא. הא מלתא דר' אלעזר לקמן (בהלכה ב') היא שנויה ועלה הוא דשייכא לומר דר' יהודה היא ומייתי לה הכא לפרש דברי ר' יהודה דממילא שמעינן לה מהא דלקמן לטעמיה דר' יודה במתני' כדמסיק:
וראוי לתובעו בראש השנה. לקמן אמרינן בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו אלא אימת שירצה יפרענו אפ''ה השביעית משמטתו דאע''ג דלא שייך ביה לא יגוש מכל מקום דהחוב מוטל עליו לפרוע קרי ביה לא יגוש ומשמטתו ופריך עלה והתני במתני' דלקמן השוחט את הפרה וחילקה בר''ה אם היה החדש מעובר משמט ואר''א עלה דהאי מתני' דר' יודה היא וראוי הוא לתובעו בר''ה בתמיה כלומר דמסקנת דברי ר' אלעזר היא דמשום הך קושיא ע''כ דמתני' לא אתיא אלא כר' יודה שהרי אין ראוי לתובעו בראש השנה והוי ליה כהקפת חנות ואמאי משמט אלא דכר' יהודא שפיר הוא דאתיא דס''ל דהראשון ראשון משמט וה''נ מיירי כגון שלקח ממנו וחזר ולקח דהוי ראשונה כמלוה ומשמט ושמעת מינה מדדחיק ר''א לאוקמי מתני' כר' יודא דאלמא לרבנן אינו משמט ומהאי טעמא גופא דהו''ל כהקפת חנות הואיל ואין ראוי לתובעו וקשיא לרב דאמר אפי' בשאין ראוי לתובעו השביעית משמטת:
ר' בא וכו'. ר' בא משני להקושיא אליבא דרב לא היא דלא תדחוק לאוקמי להאי מתני' דהשוחט את הפרה כר' יודה אלא ככ''ע אתיא דבממון שהוא ראוי להאמינו מיירי שאינו סך מרובה כל כך ומכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שראוי להאמינו ומכיון שראוי להאמינו כמו שראוי ליתן לו מעות הכי גריס לה לקמן וכאן קיצר הש''ס דסמיך אהא דלקמן כלומר דהא בעלמא במקום שהוא ראוי לתובעו היום הוי כראוי להאמינו שהרי מיד הוא תובעו לשלם לו:
ומכיון וכו'. כלומר וא''כ ה''ה איפכא נמי דהכא מכיון שהוא ראוי להאמינו אע''פ שאינו ראוי לתובעו בר''ה מ''מ הוי כמי שראוי ליתן לו מעות שהרי הוא מאמינו עד לאחר יו''ט ומיד אחר יו''ט מוטל עליו ליתן לו מעות ולפורעו וא''כ. שפיר אתיא אף לרבנן דלא דמיא להקפת חנות שאינו עומד לפרוע אלא לזמן מרובה אבל הכא כיון שהוא ראוי ליתן לו מעות מיד אחר יו''ט אפי' רבנן מודו דמשמט:
וכאן הואיל וראוי ליתן לו מעות וכו'. סיומא דמילתא דר' בא היא וכלומר וכאן בהקפת חנות דפליגי בה היינו טעמא דר' יודה ס''ל הואיל והוא ראוי לשלם לו הקפה הראשונה כשלקח את השניה ולא שילם נעשית הראשונה מלוה ורבנן ס''ל דאין דרך להשתלם הקפת חנות עד לאחר זמן הרבה ולא דמי להשוחט את הפרה דהתם כ''ע מודו בה כדאמרן והשתא נמי לא קשיא מידי להא דרב דשפיר אתיא מילתיה אף כרבנן דמכיון דבכל שעה ושעה מיהת מוטל עליו לפרעו והואיל וראוי הוא ליתן לו מעות משמט אע''פ שאין ראוי לתבעו. וגרסי' להא במסכת מכות (פרק קמא בהלכה ב'):
Shvi'ite
Daf 28b
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּגִין חֲרִישָׁה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּגִין בִּנְייָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת מֵאֵילֶיהָ. מַה רִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת וּשֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. 28b וְלֹא רִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי יוּדָה אַף עַל גַּו דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אֵין דֶּרֶךְ הַשּׁוּלְחָנִי לִהְיוֹת נוֹתֵן אִיסָּר עַד שֶׁיִּטּוֹל דֵּינָר מוֹדֶה הוּא בִּשְׂכַר שָׂכִיר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּסוֹף.
Traduction
En parlant de remise de la dette de travaux interdits, la Mishna entend, selon R. Yohanan, les travaux de culture; selon R. Simon ben Lakish, il s’agit de construction. Or, selon R. Yohanan, les travaux dont il est question ici doivent cesser, parce qu’ils sont interdits la 7e année; selon R. Simon ben Lakish, ils cessent parce qu’ils sont achevés (et le paiement de ces travaux étant dû après l’achèvement, on l’ajourne à l’année suivante). Comme se fait-il que R. Juda n’adopte pas l’avis de R. Yossé, parce qu’il dit: ''on remet la dette de tout travail qui cesse en la 7e année, mais non ce qui est dû pour ce qui n’y cesse pas''. -Et pourquoi R. Yossé n’admet-il pas l’avis de R. Juda, bien que ce dernier dise que le changeur n’a pas l’habitude de donner la petite monnaie de l’issar avant d’avoir reçu la pièce dinar? (pourquoi donc, à l’égard de l’ouvrier, établir la distinction pour cessation de travail)? -Il reconnaît, en effet, que le salaire de l’ouvrier (différent de celui du changeur) n’est dû qu’à la fin (il peut donc être constitué en prêt).
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן אמר בגין חרישה. אדברי ר' יוסי דמתני' קאי דאמר כל מלאכה שהיא פוסקת משמטת וקאמר ר' יוחנן דכוונת ר' יוסי בשביל חרישה כלומר בשביל המלאכה שבשדה כגון חרישה וכיוצא בה שפוסקת בשביעית ומכיון דאין מלאכה זו נוהגת בשביעית אין דרכו של השכיר להמתין עד אחר השביעית מה שחייב לו מקודם ונעשה כמלוה על בעה''ב ומשמטת ור''ל אמר לאו דוקא מלאכה שבשדות קאמר אלא בגין בניין. כלומר אפילו שכרו לעשות לו איזה בנין ונגמר הבנין מקודם שביעית הוי כמלוה ומשמטת ומפרש ואזיל דלדעתי' דר' יוחנן משום דדייק ליה דקתני מלאכה שהיא פוסקת בשביעית דמשמע מחמת השביעית היא פוסקת וזהו מלאכה שבשדה דאילו מלאכת הבנין אינה אסורה בשביעית ולדעתיה דר''ל לאו שפוסקת מחמת שביעית קאמר אלא מלאכה שהיא פוסקת מאליה כלומר שכלתה מלאכת הבנין שלו נגמרה ופסקה בשביעית:
מה ר' יוסי כר' יודה דר' יוסי אמר כל מלאכה וכו' כצ''ל. והכתוב בספרי הדפוס דר' יודא אמר טעות הוא ודברי ר' יודה מייתי ליה לקמיה דאמר (בפ''ז דשבועות בהלכה ז') גבי אמר לשלחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר ליה תן לי את הדינר וא''ל נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות וא''ל נתתים לך והשלכת לתוך כיסך ישבע השלחני ר' יהודה אומר אין דרך השלחני להיות נותן איסר עד שיטול דינרו ושואל הש''ס מה אי נימא דר''י דמתני' כר' יודה דהתם ס''ל דקס''ד דדינא דהכא דמי לדהתם דכמו שאין מדרך השלחני להמתין על הדינר ואינו נותן המעות עד שיטול את הדינר מקודם ה''נ בשכיר כן שאין דרכו להמתין בשכרו אחר שפסקה המלאכה ואע''פ שיש לו עוד לעשות בכעין מלאכה זו אחר שתעבור השביעית ומש''ה הוי כמלוה על הבעה''ב ומשמטת:
ולא ר' יוסי כר' יודה. ודחי לה דלא היא דדברי ר' יוסי לא אזלי כר' יודה ולא ר' יודה כר' יוסי דשאני התם דאע''ג דר' יודה אמר אין דרך השלחני וכו' משום דאין דרכו להקדים את המעות עד שיטול בתחלה את הדינר אבל הכא מודה הוא ר' יודה לרבנן בשכר שכיר שאינו אלא בסוף דשכירות אינה משתלמת אלא בסופה וכיון שהוא יתעסק עוד במלאכה זו אלא שעכשו היא שפסקה אינה נעשית כמלוה בשביעית ואינו משמט:
רִבִּי אוֹמֵר נִיסָן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם בָּא חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ. אִם בָּא לֹא בָּא. רַב אָמַר תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו וְהָא תַנִּינָן אִם הָיָה חוֹדֶשׁ מְעוּבָּר. אִם הָיָה לֹא הָיָה.
Traduction
Selon Rav, le mois de Tishri n’a jamais été embolismique de son temps (par conséquent, l’hypothèse de la Mishna n’a pas lieu d’être). -Mais n’a-t-on pas enseigné (370)Mishna (Sheqalim 4, 4). que si le mois est embolismique, etc.? (cela ne prouve-t-il pas que le cas se présente)? - Non, on dit seulement que si le mois était tel; mais, cela n’arrivait pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רבי אמר ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר''ח ניסן מעולם ביום ל''א לפי שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר הוא:
והא תנינן אם בא החדש בזמנו. עקרא דהאי מילתא בתוספתא (בפ''ק דר''ה) היא שנוייה ניסן ר''ה למלכים וכו' ולתרומת שקלים וכו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות צבור קרבין בא' בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדשה ואם לאו קריבין מן הישנה וכעין דתנן נמי (בפ''ד דשקלים) מותר הקטורת וכו' אם בא החדש בזמנו וכו' וקס''ד דה''ק אם בא החדש בזמנו כלומר שלא בא תרומה חדשה אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה והיינו שעל כרחם היו צריכין לעבר החודש ולקבוע ר''ח ניסן ביום ל''א כדי שיקריבו תמיד של שחר וכן הקטורת באחד בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שעדיין לא בא החדשה קריבין מן הישנה לפי שא''א בענין אחר ושמעינן מיהת דלפעמים קובעין ר''ח ניסן ביום ל''א ומשני אם בא קאמר אבל באמת לא בא שלא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהם דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ומעולם לא נתאחר מלבוא עד שיהיה זמנו לשיצטרכו לעבר משום כך כדי להקריב מן החדש. וגרסי' להא בפ''ק דר''ה ובפ''ו דנדרים ובפ''ק דסנהדרין:
תשרי לא נתעבר מימיו. מעולם לא הוקבע ביום ל''א לפי שאלול לעולם חסר הוא:
והתנינן במתני' אם היה חדש מעובר. ומשני אם היה אבל באמת לא היה שלא נזדמן להיות כך:
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְּאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָמַד רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר כְדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אוֹתָהּ שָׁנָה נִתְקַלְקְלָה מַה בֵּין הָרִאשׁוֹן וּמַה בֵין הַשֵּׁנִי. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְשָׁנָה שְׁנִייָה. וְהָתַנֵּי יוֹם רִאשׁוֹן יוֹם הַשֵּׁנִי.
Traduction
Lorsqu’à Ousha on sanctifia le commencement de l’année, au premier jour R. Ismael fils de R. Yohanan ben Broqa se leva et dit qu’il suivait l’avis de R. Yohanan ben Nouri (pour sonner du Shofar). C’est ainsi, dit R. Simon ben Gamliel, que nous agissions à Yabné. -Mais n’a-t-on pas enseigné que l’on sanctifiait le premier et le 2e nouvel-an? -L’année où cela eut lieu, répondit R. Zeira au nom de R. Hisda, cela se fit par erreur. Quant à l’emploi de premier et second dans l’enseignement précité, ces termes se rapportent à deux années différentes, dit R. Aba au nom de Rav. -Mais n’a-t-on pas enseigné le premier jour et le second jour (ce qui semble se rapporter à la même année)? (L’objection reste non résolue).
Pnei Moshe non traduit
וכשקידשו את השנה באושא. תוספתא היא (בפ''ד דר''ה) ופריך לקמיה. מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
אמר כר' יוחנן בן נורי. דקאמר התם כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע כדברי ר''ע דאמר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
והתני קדשוהו בראשון ובשני. כלומר הא מיהת שמעינן מברייתא זו דעשו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
אותה השנה נתקלקלה. אירע להם איזה קלקול וטעות בחשבון ומחמת טעות עשו שני ימים:
מה בין הראשון וכו'. שינויא אחרינא הוא כלומר ואי בעית אימא דמה בראשון ובשני דקאמר כדאמר ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה וליום השני בשנה הבאה הוא דהוה ודחי לה הש''ס והתני ביום הראשון וביום השני אלמא דבשנה אחת הוא דהוה אלא מחוורתא כדר' זעירא:
קִדְּשׁוּהוּ קוֹדֶם לִזְמַנּוֹ אוֹ אַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְעוּבָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם אַתֶּם אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ אֵין אֵלֶּה מוֹעֲדָי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. וּמְנַיִין שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שֶׁיָּֽצְאוּ וַעֲדַיִין לֹא הַגִּיעוּ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹעֲדָי. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Traduction
Si la sanctification du mois nouveau a eu lieu trop tôt (le 29 du mois précédent), ou beaucoup trop tard, un jour après l’embolismique (le 32e du mois), est-ce que la néoménie est valable? -Non, car la Tora insiste sur la fixation précise des fêtes en répétant le mot ''eux'', dans le verset (Lv 23, 2): voici mes fêtes; cela signifie que ces fêtes ne peuvent pas avoir lieu avant l’époque déterminée. C’est trop tôt, si l’on prend le 29e jour du mois pour le suivant; c’est trop tard, si l’on ne commence à compter que du 32e jour (cela varie entre le 30 et le 31). -Comment sait-on que l’on doit rendre l’année embolismique, de façon à ce que les Israélites exilés et se trouvant hors de la Terre-Sainte aient le temps d’arriver pour fêter la Pâque, en commun (371)Comp. Torath Cohanim, section Emor, 9.? -On le sait de ce qu’il est dit (ibid.): les enfants d’Israël, … mes fêtes, c’est-à-dire les fêtes ont été instituées par le législateur, de telle sorte que tout Israël puisse les célébrer. Toutefois, dit R. Samuel bar Nahman, il faut qu’à la néoménie, ils se trouvent près des rives de l’Euphrate (frontière de la Palestine) d’où ils peuvent alors aller à Jérusalem et y arriver en temps opportun.
Pnei Moshe non traduit
קידשוהו קודם זמנו וכו'. כדמפרש לקמיה קודם לזמנו ביום כ''ט לאחר עיבורו ביום ל''ב ואע''פ שקידשוהו ליום זמנו או עיברוהו ליום העיבור שהוא יום ל' יכול יהא מקודש שא''צ עוד לקדשו או אם עברוהו יהא מעובר:
ת''ל אותם. אותם אלה הן מועדי אשר תקראו אותם במועדם בזמנם ואין אלה שלא קראו בזמנם מועדי:
על הגליות שיצאו. בני הגולה שיצאו לעלות לרגל ואינם יכולין להגיע למקומן ולעשות הפסח בזמנו:
והן שהגיעו לנהר פרת. דוקא אם נשמע שכבר הגיעו לגבול א''י:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי קִידְּשׁוּהוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זֶה מְקוּדָּשׁ. קָם רִבִּי יוֹסָה עִם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. אָמַר לֵיהּ אַתְּ שָׁמַעַת מִן אָבוּךְ הָדָא מִילְתָא אָמַר לֵיהּ כֵּן. רִבִּי אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין מְדַקְדְקִין בְּעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ.
Traduction
R. Jacob bar Aha, ou R. Imi dit au nom de R. Juda ben Pazi si, après la sanctification de la néoménie par le tribunal, on s’aperçoit que les témoins qui sont venue attester l’apparition de la nouvelle lune ne sont pas dignes de foi, le jugement du tribunal reste intégral. Sur ce, R. Yossé se leva auprès de R. Juda ben Pazi et lui dit: as-tu entendu professer cet avis par ton père? -Oui, répondit-il, et R. Aba dit en effet, au nom de R. Yohanan, que l’on n’a pas égard à ceux qui viennent attester la néoménie (tous sont bons).
Pnei Moshe non traduit
ואח''כ נמצאו העדים זוממין. אלו שהעידו שראו את החדש ביום הזה במקום פלוני ובאו אחרים ואמרו להן עמנו הייתם:
אין מדקדקין בעדות החודש. שאע''פ שהטעו את הב''ד ה''ז מקודש דכתיב אתם אפי' מוטעין:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָתַנֵּי הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי יוּדָה הִיא וְרָאוּי הוּא לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּיי דָּמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ כְּמִי שֶׁהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לִיתֵּן לוֹ וְלֹא נָתַן נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה מִלְוָה.
Traduction
Quant à la contradiction apparente entre les comptes de commerce ajournés (du § 1) et la présente Mishna, R. Eliézer l’explique, en disant qu'au sujet de la vache dépecée, on admet l’opinion de R. Juda (la seconde acquisition donne à la 1re le caractère d’un prêt, qui est dès lors ajourné par la 7e année). -Mais comment attribuer à la 1re vente le caractère d’un prêt, puisqu’en ce jour de nouvel-an on ne peut pas en réclamer le montant? -C’est ce que R. Aba bar Mamal, R. Amram ou R. Matna (372)V. même série, (Makot 1, 5) ( 31a) qui reproduit tout ce argumentation., dit au nom de Rav: lorsqu’un prêt a été contracté avec le prochain, à la condition de ne pas pouvoir le réclamer de suite, la 7e année provoque la prorogation. Mais n’est-il pas dit, au sujet du dépècement de la vache égorau nouvel-an de la 8e année, qu’il n’y a pas de prorogation, si le mois précédent n’est pas embolismique (ou le 30e jour réversible sur la 7e année)? Or, dit R. Eliézer, celui peut expliquer selon l’avis de R. Juda (la dette est prorogée, parce que, une 2e vente ayant eu lieu, la 1re a été considérée comme un prêt); et pourtant on ne saurait réclamer en ce jour de nouvel-an le montant dû pour la 1re vente? Aussi R. Aba répond au nom de R. Zeira: puisque l’on juge l’acquéreur digne de foi pour une seconde livraison, le vendeur a agi comme s’il avait réclamé le premier paiement, qu’il aurait pu recevoir; or, comme le montant dû n’a pas été payé, la première dette est un prêt, et dès lors elle doit être prorogée.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אלעזר דר' יודה היא וכו'. על המתני' קאי ומפורש זה בהלכה דלעיל עד נעשית ראשונה מלוה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַשְׁמִטֶּנָּה שְׁבִיעִית אֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָתַנִּינָן בֵּין נוֹתְנִין מִיכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם בֵּין נוֹתְנִין מִיכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים. וְיֵשׁ עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלֹא שְׁמִיטָּה. אָמַר רַב הוּנָא אִתְפַּלְּגוּן רַב נַחְמָן בֶּן יַעֲקֹב וְרַב שֵׁשֶׁת חַד אָמַר בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן. וְחָרָנָה אָמַר בְּכוֹתֵב לֹו פְּרוֹזְבּוֹל.
Traduction
R. Yossé bar R. Aboun dit au nom de Rav: lorsqu’on prête à son prochain à la condition que la 7e année ne prorogera pas la dette, elle devra la proroger pourtant (la condition ne sera pas maintenue). -N’a-t-on pas enseigné (373)''Mishna (Makot 1, 2) ); Babli; ibid. 3b.'': ''si les témoins déclarent attester contre quelqu’un qu’il doit mille zouz, à la condition de les rendre d’ici à 30 jours, et que le débiteur déclare avoir conditionné un laps de 10 ans, on estime etc.'' Or, se peut-il qu’il y ait un espace de dix ans dans lequel ne soit pas comprise l’année de repos? N’en résulte-t-il pas que l’on admet la possibilité de proroger la dette? -C’est vrai, dit R. Houna, et la raison pour laquelle cette dette n’est pas remise fait l’objet d’une discussion entre R. Nahman bar Jacob et R. Sheshet: d’après l’un, cela tient à ce que c’est un prêt fait pour ainsi dire sur gage (non rémissible); d’après l’autre, cela ressemble au cas où le prêt aurait été fait par acte juridique prosboulh, (également non rémissible).
Pnei Moshe non traduit
על מנת שלא תשמטנו שביעית אין השביעית משמטתו. כך היא הגירסא גם בפ''ק דמכות (הלכה ב') ולפי גירסא זו צריך לפרש להאי קושיא דלקמיה דפריך מאי קמ''ל רב הא תנינן במתני' שם מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידיו בין נותנין מכאן ועד ל' יום ובין נותנין מכאן ועד עשר שנים. והאי ש''ס מפרש דכשהלוהו לעשר שנים הוי כמי שהתנה עמו שלא תשמטנו שביעית כדמסיים וכי יש עשר שנים בלא שמיטה והרי זה כהרחיב לו זמן עד לאחר השמיטה ושאע''פ שיעבור עליו השמטה ישלם לו לזמנו ואי ס''ד השביעית משמטתו הרי אלו העדים שהעידוהו שחייב ליתן לו עד ל' יום בעו לאפסודי לכולא ממונא שהאמת הוא שהלוהו עד עשר שנים וא''א לעשר שנים בלא שמיטה והיתה השביעית משמטת את הכל ואמאי אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' כולהו בעו לשלומי ליה אלא לאו ש''מ דאין השביעית משמטתו וא''כ מאי קמ''ל רב הא מתני' הוא:
איתפלגון. פליגי בה ר''נ ורב ששת לאוקמי מתני' דלא תקשי לרב חד אמר דמתני' איכא לאוקמי במלוה על המשכון מיירי ואידך אמר בכתב לו פרוזבול דאינן משמטין ולא שמעינן ממתני' מידי להא דרב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source